גזר דין בתיק פ"ח 8065/07

1.         נאשם 1, מאמון אבו- טיר, הורשע על פי הודאתו בעבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב בשעת מלחמה - עבירה לפי סעיף 99(א) ו-92 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

ואלה המעשים:

לקראת סוף 2006 קשר הנאשם קשר עם חברו עטאללה אבו טיר (נאשם 2) להקים חוליה שמטרתה ביצוע פיגועים נגד יהודים. במסגרת הקשר ולשם קידומו, התכתב נאשם 1 באמצעות האינטרנט עם אדם שהציג עצמו בשם "שהיד אלסראיא" מאלג'יר, ופעיל בג'יהאד האיסלאמי. התכתבות זו נמשכה כחודש וחצי. שהיד הבטיח לנאשם שיפנה אותו לפעילי הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה ובגדה המערבית, וכן שלח לו באמצעות האינטרנט הוראות להכנת חומר נפץ.

נאשם 1 פנה לנאשם 2 ואמר לו כי שהיד מוכן לתמוך בחוליה שלהם. בחודש ספטמבר 2007, הודיע שהיד לנאשם 1 כי תושב עזה שהינו פעיל טרור מטעם הג'יהאד האסלאמי ייצור עמו קשר. לשם כך, דרש שהיד מנאשם 1 לרכוש כרטיס SIM לטלפון הנייד שלו בכדי לשמור על סודיות השיחות בינו ובין פעיל הטרור מעזה.

בעקבות שיחה זו נוצר קשר באינטרנט בין נאשם 1 לפעיל טרור אשר כינה עצמו "אבו חארת'ה". במהלך התכתבותם שאל אבו חארת'ה את נאשם 1 על פעילות אפשרית והנאשם 1 ענה כי ניתן למצוא אנשים מירושלים או תחנת משטרה ומחסומים. אבו חארת'ה שאל את נאשם 1 אם יוכל להסיע מאן דהוא מחברון לבאר שבע ונאשם 1 הבין כי אבו חארת'ה מתכוון למתאבד. נאשם 1 פנה לחברו טהה אבו טיר ושאל אותו אם יהיה מוכן לשמש נהג, ונענה בחיוב.

בהמשך הודיע אבו חארת'ה לנאשם 1 כי משהו יגיע לגדר ההפרדה המקיפה את ירושלים, ועל נאשם 1 יהיה להכניסו לירושלים. נאשם 1 הסכים להצעה חדשה זו, וביקש מנאשם 2 לשמש נהג. נאשם 1 ונאשם 2 סיכמו ביניהם שיסתובבו בירושלים על מנת לאתר מקומות המתאימים לביצוע פיגוע.

כשבוע ימים לאחר מכן יצר אבו חארת'ה קשר עם נאשם 1 וביקש ממנו להתכונן לנסוע לג'נין על מנת לאסוף "מתנה". נאשם 1 חשב שעליו לאסוף חגורת נפץ או מתאבד.

שעות ספורות לאחר מכן נעצר נאשם 1 בידי כוחות הבטחון.

2.         הצדדים הגיעו להסדר, לפיו הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן, בעבירה של קשירת קשר לסייע לאוייב, והמאשימה הגבילה עצמה לעונש של 8 שנות מאסר בפועל.

הנאשם, בן 20, רווק. עובר למעצרו עבד בבניית מחיצות גבס. עברו נקי.

3.         ב"כ המאשימה טענה כי אין משמעות לכך שהנאשם לא ביצע עבירה מושלמת, מכיוון שדין עבירת קשר הוא כדין עבירה מושלמת. מדובר בעבירת בטחון חמורה ופעולותיו החוזרות של הנאשם, שנפרסות על פרק זמן מסויים, מצביעות על נכונות קונקרטית של הנאשם לסייע לקראת ביצוע פיגוע, ומודעות מלאה לכך.

מאפיין מחמיר נוסף הוא שהנאשם הוא תושב מזרח ירושלים, והפעילים שהוא נמצא איתם בקשר, למעט נאשם 2, כולם מחוץ לישראל. לפעילים אלה הוא ביקש לסייע כמי שמכיר את השטח מקרוב וכמי שיכול לנוע בחופשיות בשטחי ירושלים. כמו כן קשר הנאשם קשר מקומי עם נאשם 2, מעשה המוסיף חומרה למעשיו. בנוסף, היות הנאשם תושב ירושלים מחייב אותו בחובת נאמנות למדינה, ומעשיו מהווים פעילות היוצאת מתוך המדינה כדי לפגוע בה. לבסוף, אין בנסיבותיו האישיות של הנאשם והיותו נקי מעבר פלילי כדי להקל עימו, שכן בעבירות מסוג זה נסוגות הנסיבות האישיות מפני אינטרסים של גמול והרתעה כחלק מהמאבק בטרור.

נוכח מאפיינים אלו עתרה לגזור על נאשם 1 שמונה שנות מאסר.

4.         ב"כ הנאשם טענה כי יש להתחשב בכך שעסקינן בדיבורים בעלמא שלא הבשילו לכדי מעשים ולא בביצוע ממשי, והפער בין השניים צריך לבוא לידי ביטוי בענישה מתונה. נסיבותיו האישיות של הנאשם גם הן צריכות לבוא לידי ביטוי. הנאשם צעיר, עברו נקי, ואביו נכה ואינו עובד. למעשה הנאשם הסתבך ברשת, ללא שום כוונה או דחף בלתי ניתן לריסון לעשות מעשה. הנאשם לא לקח את הדברים ברצינות והתייחס אליהם כדיבורים בלבד ללא הבנת התוצאה העונשית האמיתית שיש במעשיו.

נוכח אלה, מבקשת ב"כ הנאשם שרמת הענישה של הנאשם תהיה הולמת ולא חמורה מדי, מאיימת ושרירותית.

הנאשם הביע חרטה בבית המשפט, והוסיף כי לא הייתה רצינות במעשים, ואלו היו דיבורים בלבד.

5.         עבירת קשירת קשר לסיוע לאויב היא עבירה חמורה ביותר בייחוד נוכח המציאות הביטחונית. בפסיקה ענפה נקבע, כי במקרים כגון דא, בהם תושבי המדינה יוצרים קשר עם ארגוני טרור הנלחמים וקוראים תיגר על קיום המדינה, יש לשים דגש על שיקולי גמול והרתעה על פני שיקולי שיקום או שיקולים אישיים (ע"פ 11328/03 מ"י נ' מוסא נאצר (פורסם במאגר נבו), שם הורשעו הנאשמים בעבירות של סיוע לאויב במלחמה, ונידונו ל-7.5 עד 14 שנות מאסר).